החלטה בתיק ב"ש 90448/05

כנגד העורר, אברהם אשכנזי, הוגש כתב-אישום לבית-משפט השלום בראשון-לציון, בו יוחסו לו שתי עבירות: היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380, ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

ביסוד הגשת כתב-האישום, עומדת תלונתה של אשת העורר, הגב' דליה אשכנזי, אשר לדבריה נגרם לה חתך בכף-ידה השמאלית, עקב פגיעת סכין שהייתה בידי העורר.

מהודעת המתלוננת מיום 22.1.2005 עולה כי התפתח ויכוח בינה לבין בעלה בנוגע לצפייה בתוכנית טלוויזיה כלשהי, ובמהלכו נטל העורר סכין על-מנת לחתוך את כבל הטלוויזיה. המתלוננת ביקשה למנוע פעולה זו מבעלה, ותוך כדי כך נגרם החתך בכף-ידה.

אין טענה כי העורר ביקש לתקוף את המתלוננת באמצעות הסכין, ומוסכם על הכל כי הפגיעה נגרמה במהלך ניסיון החיתוך של כבל הטלוויזיה.

בד בבד עם הגשת כתב-האישום, נתבקש בית-המשפט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, הגם שצויין בבקשה, כי ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות הרחקת העורר מהבית המשותף לו ולמתלוננת ומהעיר ראשון-לציון.

בית-המשפט דלמטה (כב' השופטת שירי רפאלי, ב- ב"ש 1476/05 ), דן בבקשה וקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר. עם זאת, נקבע כי עוצמת הראיות "אינה חזקה אלא אף קלושה משהו, ואין היא מצדיקה אלא הגבלה מינימלית ביותר".

לפיכך, הוחלט כי העורר ישוחרר בתנאים מגבילים כדלקמן:

א.         יחתום על התחייבות עצמית על-סך 3,500 ש"ח.

ב.         ימציא ערבות צד ג' על-סך 3,500 ש"ח.

ג.          יפקיד עירבון כספי במזומן על-סך 1,000 ש"ח.

ד.         תיאסר על העורר הכניסה לתחומי מערב העיר ראשון-לציון.

ה.         ייאסר על העורר ליצור כל קשר, בין במישרין ובין בעקיפין, עם המתלוננת.

בהחלטה צויין כי כתובתו של העורר להמצאת כתבי בית-דין הינה רח' פינשטיין 15, ראשון-לציון.

בערר שהגיש העורר על החלטה זו, נטען כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה שעניינה תקיפה בנסיבות מחמירות. בא-כוח העורר, עוה"ד גיל גבאי, טען כי אין בידי התביעה להוכיח את היסוד הנפשי הנלווה לעבירת התקיפה. המדובר ביסוד של מחשבה פלילית, כמשמעותו ב סעיף 20 לחוק העונשין. מחשבה פלילית מוגדרת כ "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה הנמנים עם פרטי העבירה". וכאשר מדובר בעבירה תוצאתית, הרי שנדרש הלך-נפש של פזיזות, אשר עשוי לבוא לידי ביטוי בין באדישות ובין בקלות-דעת.

במקרה דנן, כך טען בא-כוח העורר, כוונת העורר הייתה לחתוך את כבל הטלוויזיה, ואין ספק כי לא היה מודע לאפשרות כי הדבר יוביל לפגיעה בכף-ידה של רעייתו. בנסיבות אלה, אין ראיות לכאורה להוכחת אשמת התקיפה המיוחסת לעורר.

האשמה הנוספת שעניינה היזק בזדון, אינה מצדיקה את הגבלת חירותו וחופש תנועתו של העורר.

לפיכך נתבקשתי לבטל את כל התנאים המגבילים אשר נקבעו בהחלטתו של בית-המשפט דלמטה.

באת-כוח המשיבה, עו"ד גב' גבי ליברמן, ציינה כי גם העבירה של היזק בזדון מעידה על מסוכנותו של העורר. לעניין זה, הפנתה להרשעתו הקודמת של העורר מחודש ספטמבר 2000, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן-זוג ( ת.פ. 334/97 - בית-משפט השלום ברחובות ). באותו עניין חוייב העורר במתן ערבות על-סך 20,000 ש"ח, שלא יעבור במשך שנתיים כל עבירת אלימות. כמו-כן הוטלו על העורר 6 חודשי מאסר על-תנאי לשלוש שנים, לבל יעבור עבירת אלימות כלשהי.

אשר לטענה הנוגעת לעבירת התקיפה, טענה באת-כוח המשיבה כי ניתן להוכיח את מודעותו של העורר לאפשרות כי מעשהו יוביל לחבלה במתלוננת.